המטרה של
"אבני הדרך" ובכלל הבלוג הזה, היא לנסות ולעורר את סקרנות הקוראים ולספק השראה לבדיקה וחשיפה של מוזיקה חדשה, לכן יותר מנשמח להשתתפות אנשים משלל זרמים מוזיקלים ואומנותיים.
הפעם,
חן רותם (סגול 59) מהאבות המייסדים של ההיפ הופ והראפ בישראל. מוזיקאי, מרצה, בלוגר, עיתונאי ומבקר מוזיקה יכתוב על 10 שירים (עם בונוס קטן) של אומנים שהשפיעו עליו!
"59 מילים" - בלוג של חן, שמאגר ביקורות, רעיונות ועוד שלל דברים מעניינים שמאוד מומלץ לבדוק!
לנוחות המאזינים והקוראים, הכנו מיקסטייפ של השירים המוזכרים בכתבה, שתוכלו לשמוע תוך כדי הקריאה:
אם הייתי צריך לעשות רשימה של כל השירים שהשפיעו עלי, הייתי מתחיל אותה בגיל 8 ובטח לא מסיים עד עצם היום הזה. בטח היו מככבים בה כוורת, מאיר אריאל, יענקל'ה רוטבליט, אריק לביא, הגולדן גייט קווארטט, הביטלס ו-ווינגס, הבי ג'יז, שיק, בילי ג'ואל, אי.אל.או, מאדנס, פרנק זאפה, ג'ון קייל, לו ריד, דילן, דה באנד, קינג קרימזון, ג'ון לי הוקר, ג'וני מיטשל, בלאק סאבאת', ניל יאנג, פיקסיז, המודרן לאברז, ג'טרו טאל, גרייטפול דד, פר אובו, דה פול, דינוזאור ג'וניור, קארטר דה אנסטופאבל סקס מאשין, בילי בראג, סנדי דני, אייזק הייז, סם קוק, מרווין גיי, קרטיס מייפילד, מרקורי רב, אלברט קינג, מיסיסיפי ג'ון הרט, מאדי ווטרס, בק, טלוויז'ן, ווילקו ועוד המון...
אז בסופו של דבר, החלטתי לצמצם את הרשימה ולהתמקד רק בשירי הראפ שהשפיעו עלי ביותר, מאז שהתחלתי לשמוע היפ הופ, אי שם בסוף שנות השמונים. היה קשה לבחור רק 10. אבל... זה מה יש. תיהנו.
חבר מהקיבוץ, מבוגר ממני בכמה שנים, הביא לי קסטה שקנה בטיול אחרי-צבא בחו"ל. זה היה האוסף Def Jam Classics Vol.1 והשיר הזה תפס אותי מהשנייה הראשונה. הסימפול הרפטטיבי, הסאונד הקשוח וההגשה האינטנסיבית של צ'אק די גרמו לי לרוץ לחפש עוד דברים של פאבליק אנמי, אחד מההרכבים הכי חשובים בהיפ הופ ובכלל.
לצד שיתוף הפעולה של ראן די.אמ.סי ואירוסמית', האלבום Licensed To Ill הוא אחד השילובים הטובים ביותר של ראפ ורוק, עם אטיטיוד של Pאנק. בחודש מרץ השנה ביצעתי את השיר הזה בפסטיבל באטלנטה, במסגרת ערב מחווה לאלבום הבכורה של הביסטי בויז – וזה היה אחד הרגעים הכי מרגשים בקריירה שלי עד כה.
ריקי וולטרס הוא אולי מספר הסיפורים הטוב ביותר בראפ. קצת חבל ששהייה בכלא עצרה קצת את הקריירה המבטיחה שלו. השיר הזה הוא קלאסיקה של סטוריטלינג, בניית אקשן וגילום דמויות, מתח, הומור וגם קצת מוסר השכל לסיום.
ראקים הוא הראפר הבולט ביותר שסימן את השינוי מאולד סקול לניו סקול. לא עוד שירי מסיבות מטופשים והתרברבויות מוגזמות. הסגנון שלו הראה שראפ יכול להיות שירה של ממש, להיות רציני ועמוק, ועדיין לשמור על הפאן והגרוב. הרמיקס של קולדקאט לשיר הזה, בשילוב דגימה מ"אם ננעלו" של עפרה חזה, גם הוא קלאסיקה בלתי מעורערת.
לא תמצאו אמ.סי שמבין משהו מהחיים שלו, שיגיד משהו רע על ביג דאדי קיין. בתקופת השיא שלו היה לו הכל: הפלואו, משחקי המילים, כושר ההמצאה, הכריזמה והביטחון העצמי הבלתי נדלה – מרכיבי חובה בעולם ההיפ הופ התחרותי של ניו יורק בסוף האייטיז. עדיין אחד מעשרת הטובים ביותר שאי פעם נגעו במיקרופון.
האמת, הייתי יכול לבחור כמעט כל שיר של ביגי סמולס לרשימה הזאת. מותו הוא אחת האבדות העצומות בהיסטוריה של הראפ. הליריקה המדהימה, ההגשה הייחודית, הקול המזוהה, ההומור, הדמיון, האימג'... הכל שם היה במקום. ביגי הוכיח שגם בחור שמנמן "שחור ומכוער, כמו תמיד" (ציטוט שלו) יכול להפוך, רק בעזרת סקילז וכריזמה, לראפר הכי נערץ בכל הזמנים.
מסוף שנת 1992 ובמהלך כל 1993, אי אפשר היה לברוח מסנופ ודרה. השיר הזה הוא אחד מהטרקים שמציגים לראווה את הכימיה המושלמת ביניהם, שהופיעה לראשונה בסינגל Deep Cover, ואח"כ באלבומי המופת The Chronic, Doggystyle ו-2001. עד היום נחשב להימור בטוח של דיג'יים במסיבות ראפ.
אין כמעט כותר אחד שמקבל ציון פחות מ"מצויין" בדיסקוגרפיה של הצמד מאטלנטה. הביטים ממכרים, הפלואים משכרים, הקונספטים מדהימים והכימיה בשחקים. בזמן שאנחנו מחכים לאיחוד (אמן אמן, חמסה חמסה), הנה שיר עצום מהאלבום הכי הכי שלהם – ומי שמכיר את אאוטקאסט יודע שזו זו בחירה מאוד קשה.
היום הוא נחשב לקלאסיקה מוכרת, אבל כשהאלבום הראשון של הוו טאנג יצא, לקח לי קצת זמן להיכנס אליו. הוא פשוט היה כל כך שונה מכל מה שהלך אז בסביבה, עם כל הפופ-ראפ המסחרי, הראפ-מטאל הלבן והג'י-פאנק המקפיץ מקליפורניה. חבורה של אמסי'ז רעבים, דגימות סול ישנות ושרוטות, סימפולים מסרטי קונג פו וסאונד של מרתף מעושן ברובע הכי שכוח אל של ניו יורק – כל אלה התחברו באלכימיה מופלאה והקפיצו את הוו טאנג למעמד של אייקוני היפ הופ ענקיים.
יש קבוצה מאוד אקסקלוסיבית של אלבומים שאני יכול להגיד בוודאות שהעיפו לי את המוח. Death Certificate של אייס קיוב הוא ללא ספק אחד מאלה. סחבתי אותו מחנות באנגליה בשבוע שהוא יצא. האגרסיות, הקללות והבוטות בשילוב עם מסרים חריפים, אינטיליגנציה וחוש הומור וכמובן ביטים שמתאימים כמו כפפה לזעם של קיוב, כל אלה הפכו אותי מייד למעריץ שחיכה בקוצר רוח לכל שיר או אלבום חדש שלו. בקיצור, בין 1990-1993 אף ראפר על הפלנטה לא היה יכול לגעת באייס קיוב. וורד.
יש ימים שנדמה לי שזה שיר הראפ הגדול בהיסטוריה. שלושת הטקסאנים הקשוחים סקארפייס, ווילי די ובושוויק ביל זונחים לכמה דקות את סאגות הגנגסטא-ראפ הדרומי שלהם ולוקחים אותנו אל הצד האפל שבנפשו של הגנגסטר, בארבעה בתים שכולם פרנויה, דיכאון, הזיות, פחדים ומצב נפשי מעורער, יחסים זוגיים בעייתיים, חרדות, חרטות, ספקות וסיוטים בהקיץ. מאוד פורץ דרך, בטח בשנת 1991 וגם היום. ולהשלמת התמונה, כל המשקל הכבד הזה יושב על לופ Fאנק קליל ומלטף של אייזק הייז. מושלם.
Ras Kass, Too Short, A Tribe Called Quest, De La Soul, Gang Starr, Eminem, O.C, Lord Finesse, Jurassic 5, Pharcyde, The Roots, Fugees, Beatnuts, Mobb Deep, Kool G Rap, Big L., 2Pac, Cypress Hill, KRS-One, Ice-T, Run DMC, M.O.P, Nas, Cormega, Celph Titled, Akinyele, Common, Jay-Z, Lauryn Hill, Pharaohe Monch, UGK, Alkaholiks, Redman, Big Pun, N.W.A, EPMD…
ורבים אחרים, שתקצר היריעה מלפרטם.
