יום ראשון, 30 באפריל 2017

"אבני הדרך" - ההשפעות של צייר אורי זינדל

אנו ב"מטאל וחיות אחרות" מאוד אוהבים ומעריכים אומנות, כמו שאפשר לראות בפרויקט שלנו בשם "אומנות בריבוע".

ככה שמאוד שמחנו להזמין למדור "אבני הדרך" את הצייר המאוד מוכשר ומספר הסיפורים אורי זינדל שיכתוב על 10 (יותר נכון 9, בגלל אהבתו למספר הזה) השראות שהשפיעו עליו וכמובן יציג חלק מגלריית העבודות שלו!

אתר בית
עמוד בdeviantart - בעמוד תוכלו לבדוק עוד עבודות של אורי וכמובן לעקוב אחרי עבודות חדשות!
בלאק מג'יק - כתבה של אורי על חלק מהעבודות שלו ב"ערב רב".



דוגמאות לציורים של אורי זינדל
ערפד הליל

הטרמפיסט הכחול


הטרמפיסט הכחול 2

נחמן פרקש

והנה מכשף תמיר


האיש שגר בקזנסקי סאבור

הי נעים מאוד אני הוא אורי זינדל ואני צייר משוגע עם תעודות. שמצייר עם עטים כדוריים כחולים ושחורים וגם עם עטי 0.4. וגם יצא לי לכתוב כמה תסריטים לקומיקסאי והמאייר המוכשר יותם רפפורט.אני לא חזק כל-כך במטאל אז אני מניח שאני בקטגוריה של חיות אחרות.

למען האמת, מרבית השראתי נובעת ממוזיקה ולא מאומנות פלסטית. מוזיקה כמו זו של סקיפ ספנס או זו של האמ סי 5 או ג'אז ובלוז. אבל זה נראה לי כל כך משעמם לכתוב/לקרוא איך מוזיקה השפיעה על הציורים שלי וגם אין לי מושג קלוש איך מתארים תהליך כזה של הפיכתה של מוזיקה לאיורים. טוב אתמצת את זה למשפט אחד - "וואו זה מגניב אני אצייר את זה כמו שזה נשמע". אין מה לעשות אני לא יכול לכתוב על מוזיקה שאני אוהב כי אני לא זמר או להקה אלא צייר. ולכן עדיף שאכתוב רק על דברים גראפיים שהשפיעו על הציורים שלי. וזו בעיה כי נשרתי מבצלאל לפני תום הסמסטר הראשון לפני שנים רבות, חח, וזה אומר שההשפעות הגראפיות על ציוריי הן די דלות ושאני בור גמור בכל הנוגע לתולדות האומנות. בכל זאת אנסה לתאר אותן.






המפגש הראשון שלי עם איורים בוודאי היה יהושוע הפרוע. לא היו לנו הררים של ספרי אומנות בספריה. היה ספר אחד שזכור לי כלא-רע, של אומנות יפנית של שדים ורוחות רעות. אבל הספר השני שזכור לי דווקא יותר היה ספר שהוקדש לצייר הרונימוס בוש. בתור ילד נהנתי מציורי הגהנום המפורטים עם הדמויות ההזייתיות של בוש. אבל הציור הכי מטורף שלו היה בסוף הספר. קראו לו "ג'יזס קאריינג דה קרוס". בתור ילד לא היה לי מושג מי זה ישו אבל הדמויות בציור זה היו מבעיתות. ברמה כזו שרעדתי ובכיתי. אני לא חושב שהדמויות בציורים שלי מפחידות, אני מעדיף להאמין שהן מייצגות משהו קדוש ככוכב. אבל בתערוכתי "בלאק מג'יק" היו הרבה תגובות שטוענות שהדמויות בציוריי הן שטניות. היתכן? שגיבורי ציוריי למעשה מושפעים מחווית הילדות של "ג'יזס קאריינג דה קרוס"? ובכן אם כן ואם לאו זה נותן תחושת סיפוק שהציורים שלי מפחידים אנשים כפי שבוש הצליח להפחיד אותי.




 בגיל ההתבגרות לעומת זאת, כל יום בשעה עשר בלילה הייתי מדליק את מכשיר הרדיו ומאזין "לתאוריית הקשר". ומפנטז שאני חכם כי אני מאזין לה. השדרן היה אובססיבי כלפי להקת "הגרייטפול דד" ונדבקתי ממנו באובססיה זו. הייתי מאזין רק ללהקה זו. והייתי גרופי עד כדי כך שלא הייתי מפסיק לצייר שוב ושוב את הלוגו של הלהקה, המכונה "סטילי". כשמציירים משהו שוב ושוב הוא נצרב בתודעה, ולכן עד היום כשאני מתבונן בתווי הפנים של גיבורי-ציוריי, הם מזכירים לי את תווי-הפנים של הגולגולת של הגרייטפול דד.



 הייתה תקופה בה הייתי צופה באל-טופו פעם ביום. מדובר במערבון-אסיד מיסטי של אלחנדרו חודורובסקי.לא הפסקתי לחשוב על הסרט הזה ולנתח אותו. אפילו חבשתי כובע של קאובוי בשביל להדמות לגיבור הסרט. וזוהי הסיבה שלדמויות שלי יש לעתים קרובות מדי כובע שכזה. לדוגמא: הייתה סידרה של ציורי קאובואים שציירתי במחלקה הסגורה בכפר שאול באישפוז הראשון, והייתי מחליף אותם תמורת קופסאות של סיגריות הן עם המשוגעים והן עם הצוות.

טריילר הסרט El Topo






 אין לי הרבה מה לומר על רוברט קראמב הידוע, חוץ מזה שהושפעתי ממנו מאוד כשהייתי קורא אותו, מבחינת סגנון איור (הוא היה מצייר עם הרבה נקודות ואני לעומתו מצייר עם הרבה קווים פצפונים) ושמי שרוצה לדעת עליו עוד, שיקרא את הקומיקסים שלו או יצפה בסרט התעודה שהפיק דיוויד לינץ' על חייו. וגם ג׳וני ראיין מצחיק אותי.

טריילר סרט תעודי על Robert Crumb






 מדובר באמן שאיתרתי באתר האומנויות דויאנט ארט והשפיע רבות על הסגנון שלי.





כפי שתיארתי במאמרי באתר האומנות "ערב רב", הייתי הומלס בארץ ובעולם ובין השאר בסיינט פטרסבורג. אולי הקוראים חושבים לעצמם שנכנסתי להרמיטז' וראיתי שם ציורים שהשפיעו עלי רבות. אבל האמת היא שמעולם לא היה לי מספיק כסף לכרטיס כניסה להרמיטז' : ( ולכן כל ההשפעות באו מהמבנים והמוזיאונים כשאני מתבונן בהם מבחוץ. והמבנה שהשפיע עלי הכי הרבה היה הקזנסקי סאבור. זה בגלל שהייתי ישן בכניסה לתחנת הרכבת התחתית שמול הקזנסקי סאבור. והרפתקאותיי הרבות בעיר זו התרחשו סביב מבנה זה. תמיד בחוץ ואף פעם לא בפנים שוב כי לא היה לי כסף בשביל להכנס. הייתי מצייר איש עם זקן משולשים שהושפע מהארכיטקטורה של הקזנסקי סאבור, והיו שואלים אותי, "מי זה האיש הזה?" והייתי עונה: "האיש שגר בקזנסקי סאבור". כאילו איש שהקתדרלה המדהימה שהיא קזנסקי סאבור היא הבית שלו. והייתה לי פנטזיה די מגלומנית כיצד כל מי שקנה את האיש שגר בקזנסקי סאבור ישמור את הציור שקנה בגרושים וימכור אותו בעתיד בהרבה כסף. בשנת 2016 חזרתי לצייר את האנשים שגרים בקזנסקי סאבור ואני לא רואה סיבה שלא אמשיך לצייר אותם לנצח. בעצם יש סיבה, והסיבה היא שיום יבוא ואמות, ולכן אני לא רואה סיבה שלא אמשיך לצייר אותם עד יום מותי.



חוברת צביעה רוסית
(לצערי החוברת לא נמצאה - עורך)

עוד מקום בו הייתי ישן באותה התקופה שם ברוסיה היה חנויות ספרים. זה בגלל שהיו שם כמה חנויות ספרים מפוארות שהיו פתוחות 24 שעות ביממה ולפעמים היו בהן ספות. ובכן, רבים שואלים אותי מדוע אני מצייר כל כך הרבה מכשפים. אם זה בגלל ששיחקתי די אנד די או בגלל ספר פנטזיה שקראתי שוב ושוב. ובכן, למען האמת, באחת מחנויות הספרים מצאתי חוברת צביעה רוסית (זה היה לפני האופנה של ספרי צביעה למבוגרים) שפשוט השאירה אותי פעור פה. על העטיפה היה ציור של מכשף תמיר, שדובי עומד קרוב אליו, ומעליהם מעופפת ציפור, ובשמיים מנצנצים כוכבים. "מצחיק," חשבתי, "הציפור היה בוודאי יונק דבש. המכשף הדוב ויונק הדבש!" (ומהאימג' הזה נולדה חוברת הקומיקס אותה יותם רפפורט אייר, "הדוב המכשף ויונק הדבש") דפדפתי בחוברת הצביעה והיו שם הרבה מכשפים, עם גלימות וכובעים זרועי כוכבים. ומאז המכשפים שלי צויירו כמו הדמויות בחוברת הצביעה שאת שמה אני לא יודע. נורא רציתי לקנות אותה כמובן, אבל שוב לא יכלתי בגלל עניין הכסף. אני מתחרט על כך שלא גנבתי אותה. אז… אם מישהו רואה חוברת צביעה רוסית שעל העטיפה שלה יש מכשף דוב וציפור, שיצור איתי קשר בבקשה, מוכן לשלם.



פוסטר עם כיתוב בעברית לסרט "Bound for Glory"

(לצערי הפוסטר לא נמצא, ככה שזה התמונה הכי קרובה שנמצא - עורך)
כהומלס, הייתי תופס הרבה טרמפים ומסתכל הרבה על הכוכביםי. עברתי ליד "קפה תמר" שבתל אביב. ולא האמנתי למראה עיניי. ראיתי על חלון הראווה פוסטר ובו איור של אדם עם כובע שהיה דומה לכובע שחבשתי באותה התקופה, תופס טרמפים בכביש שמוביל לעבר העיר הגדולה, והיו שם גם הרבה כוכבים. הייתי בשוק של החיים שלי. היה כתוב על הפוסטר בעברית: "נועד לתהילה", כלומר, הסרט "באונד טו גלורי" שבוסס על חייו של הזמר וודי גאט'רי. הייתי כל כך בשוק, לראות מול העיניים שלי את עצמי על פוסטר, אז נכנסתי לקפה ושאלתי שאלות על הפוסטר. הסתכלו עלי בהתנשאות, טוב אני יכול להבין, הייתי בוודאי הומלס די מסריח כי לא התקלחתי הרבה. אז יצאתי משם והמשכתי בדרכי. זמן לא רב לאחר מכן הלכתי באיזור התחנה המרכזית בירושלים. היה זה ערב יום הכיפורים. באמתחתי היה ציור בעט כדורי שחור של טרמפיסט עם כובע בסגנון וודי גאט'רי ואורי זינדל שתופס טרמפ, הכביש הוביל לכוכב. סיפרתי לשני עוברי אורח שאני הולך לתפוס טרמפים לעיר הגדולה ת"א בשביל למכור שם ציורים, והראתי להם את הציור. הם התבוננו בי, התבוננו בציור, והחליטו לקנות אותו. ומאז אני לא מפסיק לצייר טרמפיסטים. טוב לנצח אני לא אוכל לצייר טרמפיסטים, אבל אולי כן עד יום מותי. אגב אני לא ממליץ לאף אחד ביקום לתפוס טרמפים, כי זה דבר מסוכן מאוד. אבל בד"כ מי שתופס טרמפים עושה זאת מחוסר ברירה. לכן אני שמח להאיר ברומנטיקה על דמותו של הטרמפיסט, ומקווה שמי שתופס טרמפים יזכר בציורי הטרמפיסטים שלי ויגיד "הי, אולי זו סיטואציה מחורבנת, אבל היא ממש מזכירה ציור של אורי זינדל!" ואגב ראוי לציין שכיום אם אני תופס טרמפ, אני מעניק טרמפיסטים מיניאטורים לנהגים בתמורה לטרמפ, והטרמפיסטים אומרים: "תודה על הטרמפ!"

טריילר הסרט "Bound for Glory"





 כהומלס היה לי גיבור. והוא שודד הבנקים נחמן פרקש, שהיה אלוף הבריחות מהכלא ולאחר מכן נווד. בעיקר הקסים אותי הסיפור על איך הוא גנב נמר מגן החיות וגידל אותו. זה סיפור יפה כי בעצם הנמר הוא מטפורה לנחמן פרקש עצמו: כיצד שניהם השתחררו מסורגיהם. בכל שמורת טבע בה ישנתי, אנשים היו מספרים מסביב למדורה את סיפורו של נחמן פרקש. מה שאהבתי בפרקש זה שהוא היה מיתי, ממש אגדה ישראלית. באיזשהו שלב חיפשתי אותו, בשביל לפגוש את הנווד האגדי שהערצתי. חיפשתי אותו בכל מיני שמורות טבע, ותמיד הייתי מגיע אליהן והיו אומרים לי שהוא עזב לפני שבוע. לבסוף מצאתי אותו בקדיתא וציירתי אותו בחווה של חבו אלפרון. בהמשך אפילו ניסיתי לחקות את פרקש בכך שהיה חתול שהיה יושב על הכתף שלי והולך איתי לכל מקום אליו אני הולך, לחתול קראו "טרוצקי" והוא נדרס במחאת האוהלים. הפורטרט אגב נגנב.