בפרק החדש של "אבני הדרך", סטיב ואוולין מלהקת מטאל הישראלית Fatum Aeternum עשו רשימה של 10 שירים ואומנים שהשפיעו עליהם כלהקה וכמוזיקאים.
בדומה לפתיחה של הדיסק שלנו "14", ההשראה לפתיחה אינסטרומנטלית בסגנון שלא דומה לשאר הדיסק מגיעה מבילי קורגן שהשתמש באלמנט זה בפתיחה לאלבום Melancholy and the infinite sadness של הסמאשינג פמפקינס. ובאופן כללי מדובר ברעיון מגניב לשלב במוזיקה פסנתר ותזמורת (לאו דווקא מוקלט בזמן אמת) – משהו שהופיע גם אצל טורי אמוס (ראו בהמשך). מלבד זה, ההשפעה של ההרכב הזה עלינו מבוססת גם על הליריקה הייחודית של השירים, חרוזים לא טריוויאליים, מטאפורות, וגם שירה גברית אקספרסיבית.
פיטר סטיל, המייסד, הבסיסט, הזמר וכותב השירים של Type O Negative היווה השראה גדולה מאוד לסטיב – הרעיון להיות בסיסט וזמר התבסס בעיקר בזכותו, וגם ההבנה של מושג הגות'יקה בהרכב שלנו דומה יותר לכיוון של הדום'-גות' של Type O Negative יותר מאשר להקות הגות'יק מטאל האירופאיות (הפופולריות יותר בישראל). בשיר הספציפי הזה יש שילוב מעניין מאוד של אווירה, מוזיקליות לא פשוטה לצד סאונד כבד מאוד שלא משאיר מקום לספק בכך שאכן מדובר בלהקת מטאל. כך שאפשר לומר בביטחה שזהו סוג המטאל היחיד שאנחנו אוהבים ללא סייגים, עם דגש על המוזיקליות (וכנראה שזו הסיבה העיקרית לכך שיש כל כך מעט להקות שהן נטו מטאל ברשימה הזו).
הרבה אנשים לא יכלו להבין מה לסטיב ולסגנון של טורי אמוס – לא קשוח, לא כבד, וגם "ריגשי" מדי. מוזיקה של בנות, בקיצור. אבל מה שהוא אהב במוזיקה שלה זה השילוב של שירה עדינה, הבנייה האינסטרומנטאלית המיוחדת שיש לשירים שלה והמוזיקליות. יחד עם זאת, טורי אמוס היא אחת ההשפעות של אחד ההרכבים הבולטים בז'אנר המטאל הסימפוני Within Temptation (לצד Type O Negative, לצורך העניין), כך שאולי זה לא כל כך יוצא דופן, כשחושבים על זה. השיר הספציפי הזה הוא עבודה משותפת עם טרנט רזנור מ-Nine Inch Nails, מה שיוצר סאונד מעניין המורכב מקולי נשי גבוה מקדימה ומעין "תמיכה" של קול גברי נמוך יותר ברקע, אלמנט שגם אנחנו משתמשים בו לא מעט, ובדיסק הספציפי הזה בשיר "Love".
טום ווייטס הוא דוגמא מצוינת למוזיקה אפלה שלא קשורה לשום ז'אנר ספציפי. במילותיו שלו: "אני אוהב מוזיקה נהדרת שמספרת לי דברים נוראיים". אנחנו מזדהים מאוד עם משפט זה, ומנסים ליצור משהו דומה במוזיקה שלנו. השיר הספציפי הזה מציג את כל מה שאנחנו אוהבים אצלו, וגם היינו שרים אותו לא פעם בהופעות. הנסיבות הלא פשוטות של החיים, המוצגות בטקסטים ישירים ונוגעים ללב המלווים במוזיקה מוקפדת שבה כל תו במקום – מדובר בהשראה ענקית לכל סגנון מוזיקלי.
להקה שבשנות ה-60 של הביטלס ושירי האהבה המתוקים נגעה בנושאים פסיכולוגיים וחברתיים כלל לא פשוטים, עם שירה אינטנסיבית וטקסטים המהווים יותר שירה פואטית (פעמים רבות חברי הלהקה לא היו מצליחים להפיק מג'ים מוריסון מילים לשירים החדשים שכתבו – אז הם פשוט היו לוקחים קטעים-קטעים מספר השירה שלו). ההשפעה של דורז באה לידי ביטוי אצלנו בגישה ההיברידית לכתיבת השירים, שילוב של סגנונות נגינה ושירה שלא אמורים ללכת ביחד והכבוד למילה הכתובה.
לכל מוזיקאי יש את ה"אליל" שלו שממנו התחילה הדרך עם כלי נגינה מסוים. ככל שזה נוגע לקטעי הבס – לס קלייפל מפריימוס הוא ההשראה הראשונה של סטיב בתור בסיסט. מלבד זאת, הלהקה הזאת היא אחת המוצלחות בז'אנר של "מוזיקה מוזרה", ואפילו בנגן המוזיקלי המיתולוגי "WINAMP", הסגנון שלהם זכה לשם "פריימוס", עד כדי כך הם לא דומים לשום דבר אחר. הייתה תקופה בלהקה שלנו שבה הבס היה הכלי הדומיננטי והמוביל, וניתן לשמוע את זה בשיר P.W.Y.P, למשל.
מוזיקאי גאוני בכל הקשור להלחנה, בניית השירים והגשה פשוטה ובלתי מתיימרת ברמה הווקאלית – אך כזו שנוגעת עמוק. באופן כללי, בכל הקשור לשירות, ההישג הכי גדול מבחינתו זה לשיר כפי שמדברים, ללא מאמצים מיוחדים, אך להעביר את הרגש ולגעת במאזין באופן אינטימי עד כמה שניתן. בשיר הספציפי הזה ניתן לראות ליין דומיננטי בפסנתר שנתפס מהר באוזן. ניסינו לעשות משהו דומה בשיר "Pain".
ההרכב השני והאחרון ברשימה שלנו שאיכשהו קשור לעולם המטאל, שנראה שכאילו אנחנו, פאטום אטרנום, הגענו אליו לגמרי במקרה. ולמרות שלפני כן אמרנו שהז'אנר הגות'י-סימפוני זה לא אנחנו, ת'ריון נחשבים טכנית לנציגים של הז'אנר הזה, אך יחד עם זאת הם מהווים דוגמא ללהקה שהיא ז'אנר בפני עצמו, המבוסס על יכולות ההלחנה והתזמור של המייסד כריסטופר ג'ונסון והטקסטים המיסטיים שלהם. ההשראה שההרכב הזה נותן לנו טמונה בשילוב בין שירה נשית וגברית, קולות שניים ושירה פסוודו-אופראית לא סטנדרטית.
קיית' בוש היא כנראה אחת הזמרות שהשפיעו על הכי הרבה זמרות אחרות לאורך ההיסטוריה, ובין השאר – על טורי אמוס ועקב כך גם על אוולין. כמו כן, יש לה גישה מעניינת מאוד ביצירת סיפורים בשירים שלה, לצד אווירה מעט חלומית ומנותקת מהעולם היומיומי. במידה רבה, אנחנו מנסים ליצור חוויה דומה במוזיקה שלנו. בשיר הספציפי הזה יש דוגמא לשירה חזקה, אך לא גבוהה ולא "היסטרית".
להקת פופ אמנם, אך עם אדג' שרבים ראו יותר בתור פופ-רוק. יחד עם זאת, באלבום השלישי של ההרכב ניתן לשמוע מעין דארק פופ לפני שהוא הפך נפוץ במוזיקת המיינסטרים, וחלק מהקלידים שסטיב כתב בשירים השונים היו בהשראת אלבום זה. בנוסף, מדובר בהשראה גדולה לאוולין בכל הקשור לשירה נשית, שבה הדגש הוא על רגש וכנות יותר מאשר טכניות גבוהה של הביצוע, יכולת לשמור על תחושה של נעורים בגישה של מרדניות האופיינית לגיל זה.
לשמיעת האלבום החדש של הלהקה ביוטיוב.
אהבתם? רוצים לתמוך בלהקה המצוינת הזאת?
אז אפשר לרכוש את האלבום החדש באתר הרשמי של הלהקה!
או לבדוק חדשות בעמוד הפייסבוק של הלהקה.
לנוחות המאזינים והקוראים, סטיב ואוולין בנו מיקסטייפ של השירים המוזכרים בכתבה, שתוכלו לשמוע תוך כדי הקריאה:אהבתם? רוצים לתמוך בלהקה המצוינת הזאת?
אז אפשר לרכוש את האלבום החדש באתר הרשמי של הלהקה!
או לבדוק חדשות בעמוד הפייסבוק של הלהקה.
אנחנו להקת Fatum Aeternum – ורשימה זו נכתבה על ידי סטיב גרשין, המייסד של ההרכב, שמתפקד בתור הבסיסט, הזמר והמלחין של ההרכב, ואוולין – זמרת וכנרת וכותבת הטקסטים.
החודש הוצאנו אוסף צנוע בן 5 רצועות שמהווה מכלול של שירים שעליהם עבדנו בשנים האחרונות אך לא יצאו. הסגנון של השירים מגוון מאוד ומהווה מעין נקודת מעבר ממה שעשינו פעם למה שנעשה בעתיד.
כל שיר נוצר מתוך מכלול של רעיונות והשפעות משירים, אלבומים ואמנים שונים. כלומר, אין אמן, אלבום או שיר ספציפיים שמהווים השראה לשיר אחד מקביל – בכל שיר יש אינספור אלמנטים שמגיעים ממקורות שונים (ולא רק מוזיקליים), במטרה ליצור משהו חדש יחסית.
בדומה לפתיחה של הדיסק שלנו "14", ההשראה לפתיחה אינסטרומנטלית בסגנון שלא דומה לשאר הדיסק מגיעה מבילי קורגן שהשתמש באלמנט זה בפתיחה לאלבום Melancholy and the infinite sadness של הסמאשינג פמפקינס. ובאופן כללי מדובר ברעיון מגניב לשלב במוזיקה פסנתר ותזמורת (לאו דווקא מוקלט בזמן אמת) – משהו שהופיע גם אצל טורי אמוס (ראו בהמשך). מלבד זה, ההשפעה של ההרכב הזה עלינו מבוססת גם על הליריקה הייחודית של השירים, חרוזים לא טריוויאליים, מטאפורות, וגם שירה גברית אקספרסיבית.
פיטר סטיל, המייסד, הבסיסט, הזמר וכותב השירים של Type O Negative היווה השראה גדולה מאוד לסטיב – הרעיון להיות בסיסט וזמר התבסס בעיקר בזכותו, וגם ההבנה של מושג הגות'יקה בהרכב שלנו דומה יותר לכיוון של הדום'-גות' של Type O Negative יותר מאשר להקות הגות'יק מטאל האירופאיות (הפופולריות יותר בישראל). בשיר הספציפי הזה יש שילוב מעניין מאוד של אווירה, מוזיקליות לא פשוטה לצד סאונד כבד מאוד שלא משאיר מקום לספק בכך שאכן מדובר בלהקת מטאל. כך שאפשר לומר בביטחה שזהו סוג המטאל היחיד שאנחנו אוהבים ללא סייגים, עם דגש על המוזיקליות (וכנראה שזו הסיבה העיקרית לכך שיש כל כך מעט להקות שהן נטו מטאל ברשימה הזו).
הרבה אנשים לא יכלו להבין מה לסטיב ולסגנון של טורי אמוס – לא קשוח, לא כבד, וגם "ריגשי" מדי. מוזיקה של בנות, בקיצור. אבל מה שהוא אהב במוזיקה שלה זה השילוב של שירה עדינה, הבנייה האינסטרומנטאלית המיוחדת שיש לשירים שלה והמוזיקליות. יחד עם זאת, טורי אמוס היא אחת ההשפעות של אחד ההרכבים הבולטים בז'אנר המטאל הסימפוני Within Temptation (לצד Type O Negative, לצורך העניין), כך שאולי זה לא כל כך יוצא דופן, כשחושבים על זה. השיר הספציפי הזה הוא עבודה משותפת עם טרנט רזנור מ-Nine Inch Nails, מה שיוצר סאונד מעניין המורכב מקולי נשי גבוה מקדימה ומעין "תמיכה" של קול גברי נמוך יותר ברקע, אלמנט שגם אנחנו משתמשים בו לא מעט, ובדיסק הספציפי הזה בשיר "Love".
טום ווייטס הוא דוגמא מצוינת למוזיקה אפלה שלא קשורה לשום ז'אנר ספציפי. במילותיו שלו: "אני אוהב מוזיקה נהדרת שמספרת לי דברים נוראיים". אנחנו מזדהים מאוד עם משפט זה, ומנסים ליצור משהו דומה במוזיקה שלנו. השיר הספציפי הזה מציג את כל מה שאנחנו אוהבים אצלו, וגם היינו שרים אותו לא פעם בהופעות. הנסיבות הלא פשוטות של החיים, המוצגות בטקסטים ישירים ונוגעים ללב המלווים במוזיקה מוקפדת שבה כל תו במקום – מדובר בהשראה ענקית לכל סגנון מוזיקלי.
להקה שבשנות ה-60 של הביטלס ושירי האהבה המתוקים נגעה בנושאים פסיכולוגיים וחברתיים כלל לא פשוטים, עם שירה אינטנסיבית וטקסטים המהווים יותר שירה פואטית (פעמים רבות חברי הלהקה לא היו מצליחים להפיק מג'ים מוריסון מילים לשירים החדשים שכתבו – אז הם פשוט היו לוקחים קטעים-קטעים מספר השירה שלו). ההשפעה של דורז באה לידי ביטוי אצלנו בגישה ההיברידית לכתיבת השירים, שילוב של סגנונות נגינה ושירה שלא אמורים ללכת ביחד והכבוד למילה הכתובה.
לכל מוזיקאי יש את ה"אליל" שלו שממנו התחילה הדרך עם כלי נגינה מסוים. ככל שזה נוגע לקטעי הבס – לס קלייפל מפריימוס הוא ההשראה הראשונה של סטיב בתור בסיסט. מלבד זאת, הלהקה הזאת היא אחת המוצלחות בז'אנר של "מוזיקה מוזרה", ואפילו בנגן המוזיקלי המיתולוגי "WINAMP", הסגנון שלהם זכה לשם "פריימוס", עד כדי כך הם לא דומים לשום דבר אחר. הייתה תקופה בלהקה שלנו שבה הבס היה הכלי הדומיננטי והמוביל, וניתן לשמוע את זה בשיר P.W.Y.P, למשל.
ההרכב השני והאחרון ברשימה שלנו שאיכשהו קשור לעולם המטאל, שנראה שכאילו אנחנו, פאטום אטרנום, הגענו אליו לגמרי במקרה. ולמרות שלפני כן אמרנו שהז'אנר הגות'י-סימפוני זה לא אנחנו, ת'ריון נחשבים טכנית לנציגים של הז'אנר הזה, אך יחד עם זאת הם מהווים דוגמא ללהקה שהיא ז'אנר בפני עצמו, המבוסס על יכולות ההלחנה והתזמור של המייסד כריסטופר ג'ונסון והטקסטים המיסטיים שלהם. ההשראה שההרכב הזה נותן לנו טמונה בשילוב בין שירה נשית וגברית, קולות שניים ושירה פסוודו-אופראית לא סטנדרטית.
קיית' בוש היא כנראה אחת הזמרות שהשפיעו על הכי הרבה זמרות אחרות לאורך ההיסטוריה, ובין השאר – על טורי אמוס ועקב כך גם על אוולין. כמו כן, יש לה גישה מעניינת מאוד ביצירת סיפורים בשירים שלה, לצד אווירה מעט חלומית ומנותקת מהעולם היומיומי. במידה רבה, אנחנו מנסים ליצור חוויה דומה במוזיקה שלנו. בשיר הספציפי הזה יש דוגמא לשירה חזקה, אך לא גבוהה ולא "היסטרית".
להקת פופ אמנם, אך עם אדג' שרבים ראו יותר בתור פופ-רוק. יחד עם זאת, באלבום השלישי של ההרכב ניתן לשמוע מעין דארק פופ לפני שהוא הפך נפוץ במוזיקת המיינסטרים, וחלק מהקלידים שסטיב כתב בשירים השונים היו בהשראת אלבום זה. בנוסף, מדובר בהשראה גדולה לאוולין בכל הקשור לשירה נשית, שבה הדגש הוא על רגש וכנות יותר מאשר טכניות גבוהה של הביצוע, יכולת לשמור על תחושה של נעורים בגישה של מרדניות האופיינית לגיל זה.
